הרשקוביץ נ' גני חדרה (1989) בע"מ ואח'

פסק דין

1.נתבעת 1 הינה חברה לבניה ופיתוח נדל"ן, שנוסדה ביום 1.6.89 ונתבע 3 היה אז אחד מבעלי המניות בה (ר' תזכיר התאגדות החברה).

2.אין חולק על כך שבתאריך 28.11.89 התקשרה נתבעת 1 באמצעות נתבע 3, בהסכם עם התובע (להלן: "ההסכם"). במסגרת הסכם זה קבלה נתבעת 1 על עצמה בניית שלד של בית מגורים בן 4 יחידות דיור ובין השאר התחייבה היא לשלם את "עמלת עורך הדין" תמורת העברה בטאבו של כל אחת מ- 4 יחידות הדיור הנ"ל (ר' סעיף 7יז' להסכם).

3.לטענת התובע, במשך כל השנים מאז, נמנעו הנתבעים מלמלא התחייבות זו, על אף שלא התכחשו לה, תוך שהציגו בפניו מצג שווא לפיו הם מתכוונים לעמוד בהתחייבות ולשלם את הכסף.

4.התובע, הטוען כי בסופו של דבר, ביחד עם הדיירים הנוספים, הוא טיפל בעצמו בהעברת הנכס בטאבו ושילם על כך מכיסו הפרטי, עותר לחיוב הנתבעים בפיצוי בסך 11,000 ₪, הן בגין התשלום עצמו והן בגין "עוגמת הנפש, העצבים, הלחצים ומאות הטלפונים שהיו מנת חלקו ב- 22 השנים האחרונות...".

5. נתבע 2 שלא התייצב לדיון שהתקיים בה בפני, טען בכתב ההגנה שהוגש מטעמו כי הוא איננו בעליה של החברה – נתבעת 1, וכי לא חתם על ההסכם נשוא התביעה ולכן גם לא התחייב כלפי התובע בהתחייבות כלשהי. נתבע 2 מבקש לסלק את התביעה כנגדו על הסף, וטוען כי על התובע להפנות טענותיו כנגד נתבע 3 בלבד.

6.נתבע 3 מאשר כי אכן היה זה הוא שהתקשר עם התובע בהסכם משנת 89' ואולם לגרסתו, נתבעת 1 הינה חברה שאיננה פעילה מזה כ- 15 שנים ואילו הוא עצמו מוגבל באמצעים מאז שנת 2000 והפעם האחרונה בה הוא שוחח עם התובע היתה "לפני כ- 15-17 שנים".

7.לנוכח טענות התובע לפיהן הקשר בינו לבין נתבע 3 נמשך במשך כל השנים עד שנת 2008, הוריתי לצדדים להמציא לתיק בית המשפט מסמכים שילמדו הן על מצב החברה – נתבעת 1 במהלך שנים אלה ונכון להיום, והן על מועד הפסקת פעילותו של נתבע 3 בה.

8.מן המסמכים שהוגשו מטעם התובע עולה כי מדובר בחברה שנתאגדה ואושרה על פי פקודת החברות ביום 7.6.89, כי במהלך השנים 1991 - 1994 נרשמו לחובתה משכנתאות ושעבודים לטובת מספר בנקים וכי בשנים 2010 ו-2012 בוטלו רישומים אלה.

עוד ניתן ללמוד מן המסמכים שהוגשו כי ביום 7.6.12, בעקבות אי הגשת דו"חות ותשלום אגרות לרשם החברות, נרשמה לחובתה של נתבעת 1 התראה לקראת רישומה כ"חברה מפרת חוק" וכי נכון ליום 24.9.13, היא עדיין רשומה כחברה לבנין ופיתוח נדל"ן.

9.בתגובתו למסמכים אלה, טוען נתבע 3 כי היא הנותנת שמדובר בחברה שפעילותה רק הלכה והצטמצמה עם השנים ומצרף מסמך שנכתב ונחתם על ידי חשב החברה, בו טוען האחרון כי מדובר בחברה שאיננה פעילה מאז שנת 2002.

10.לא מצאתי במסמכים שהוגשו לעיוני, כמו גם באלה שצורפו לכתב התביעה, ראיה כלשהי שתלמד על מעמדו של נתבע 2 בחברה זו בתקופה הרלבנטית או כיום.

במצב דברים זה, אין לי אלא לדחות את התביעה ככל שהיא נוגעת לנתבע זה.

11.באשר לנתבעים 1 ו-3 –

אכן, מדובר בחברה אשר התחייבה בשעתו בהסכם, באמצעות נתבע 3 שהיה אז בעליה, לשאת ב"עמלת עוה"ד תמורת העברה בטאבו", ובכך בלבד.

אמנם מאז ניתנה ההתחייבות ועד להגשת התביעה חלפו יותר מ- 23 שנים ואולם מן המסמכים שצורפו לתביעה אני למדה כי שכר הטרחה של עורך הדין שטיפל בסופו של דבר בנושא זה, שולם לו במהלך השנים 2009-2011.

משכך ובהקשר זה בלבד, אין בידי לקבל את טענות הנתבעים 1 ו-3 בדבר התיישנות התביעה ואני מחליטה לקבלה, בחלקה, ככל שהיא נוגעת לנתבעת 1 (שהרי נתבע 3 חתם על בזמנו ההסכם כבעליה של חברה בע"מ ולא כאדם פרטי וגם לא הוצגו בפני ראיות שתלמדנה על מעמדו בה נכון להיום).

12.התוצאה היא שאני מחייבת את נתבעת 1 לשלם לתובע סך של 6,615 ₪ (הסכום ששולם על ידי התובע לעוה"ד).

סכום זה, בתוספת הוצאות בסך 400 ₪ (בסה"כ 7,015 ₪) ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.